יפה קול על שיר השירים רבה ז׳:י׳:א׳

מקור שיר השירים רבה ז׳:י׳:א׳

10 וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כֻּלָּן וְאָמַר לָהֶם רְדוּ וְנַשְּׁקוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפָּעֲלוּ הֵם לְפָנַי בָּאֵשׁ, כָּךְ פָּעֲלוּ לְפָנַי בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם רְדוּ נַשְּׁקוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאִלּוּלֵי אֵלּוּ לֹא קִבְּלוּ תּוֹרָתִי וּמַלְכוּתִי בְּסִינַי, הָיִיתִי נַעֲשָׂה בַּעַל דְּבָב לְאֵלּוּ שֶׁהֵם יְשֵׁנִים בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת שִׂפְתוֹתָיו רוֹחֲשׁוֹת עָלָיו בַּקֶּבֶר, מַאי טַעְמָא, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. שְׁמוּאֵל אָמַר כְּכֹמֶר זֶה שֶׁל עֲנָבִים שֶׁהוּא זָב מֵאֵלָיו. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אֲמַר כַּהֲדֵין דְּשָׁתֵי קוֹנְדִיטוֹן, וְחַד אֲמַר כַּהֲדֵין דְּשָׁתֵי חֲמַר עַתִּיק, אַף עַל גַּב דְּהוּא שָׁתֵי לֵיהּ, טַעֲמָא וְרֵיחָא בְּפוּמֵיהּ.

פירוש יפה קול על שיר השירים רבה ז׳:י׳:א׳

10 שפתותיהן של אבותיהם של אלו. פי' אברהם ויצחק ויעקב כי מהם למדו לקדש את ה' ולבוא גם באש וכמו אברהם באור כשדים ויצחק נתן עצמו להיות עולה על המזבח שהיא כולה כליל:

11 רוחשות עליו בקבר. המאמר הזה צריך ביאור לפי פשוטו. ואשר נ"ל בזה כי המאמינים בתורה מן השמים ע"כ יאמינו ג"כ בהשארת הנפש. כי שם הוא השכר והעונש. וגם בזה כי מאמין בתורה מן השמים מעיד בנפשו כי יש חבור וקשר בין עולם החומרי לעולם הרוחני. והשני מנהיג ומפקד על הראשון. ולכן האומר דבר הלכה מפי המת בזה מעיד בו כי הוא חי בשמים. ורוחו לא נכרתה. וע"ד המליצה אמר שפתותיו רוחשות או דובבות בקבר. כי אין כליה ואבדון לנפשו. ורוח החיים אשר היה בקרבו לנצח יעמוד: